עַל השיטה
שם השיטה, רגע-שות, מסתיר בחובו את התורה כולה.
הרי רגע-שות הינה המילה 'רגשות', עם שגיאת כתיב שמייצרת משמעות של עצירה, כלומר, רגע! ורק אז שות. המשמעות מאחורי השם מרמזת על העצירה שעל כולנו לבצע, ברגעים הלא פשוטים, בהם ילדנו חווים התפרציות זעם או בכי (או שניהם).
שיטות מתפתחות על פי רב מתיאוריה ואז עוברות לפרקטיקה, במקרה שלי, התחלתי בפרקטיקה ואז הבנתי איך לכתוב את התיאוריה ולחלוק את הידע שלי, עם כל מי שחפץ בכך.
בשלב מוקדם מאוד של התפתחותה של בכורתי, למרות היותי אמא צעירה וטרייה, כבר הרגשתי, שמשהו אינו כשורה. האופן שבה ילדתי הגיבה לאירועים, כביכול שוליים וחסרי משמעות, היה לחלוטין חסר כל פרופורציה. התפרצויות זעם ובכי, רקיעות רגליים וצעקות עד לב שמיים. באנגלית יש ביטוי אשר מתאר את הסיטואציה בצורה כל כך מדויקת – Complete meltdown. ממש כך. פעמים כה רבות חוויתי את הילדה הנהדרת שלי, פשוט נמסה לנגד עיני. מתפרקת לחלוטין. ואני הרגשתי חסרת אונים. שום גישה לא הצליחה לייצר אצלה רציונליזציה, שלא לדבר על רגיעה.
יום בהיר אחד, נפלה עלי ההכרה, שיהיו סיבותיה אשר יהיו, מוצדקות או לא – אין לכך שום משמעות, הילדה שלי מתמודדת עם שלל רגשות שונים והיא פשוט לא מצליחה להכיל את כל הסערה הפנימית הזו וכתוצאה, הסערה הפנימית, פורצת החוצה.
בכל פעם שהתחיל אירוע סוער עם בתי, ניסיתי דרך אחרת (גערות, התעלמות, ניסיון הדברות), לא היו לי את הכלים של אשת מקצוע. בכל פעם פעלתי מתוך אינטואיציה (ומתוך הרבה ניסיון עבר, שמבוסס בעיקר על כל מה שלא עבד...) וכך מצאתי את עצמי באחת הפעמים, מתארת באוזניה את הרגשות שגואים בה, כיצורים קטנים.
כבמטה של קסם (נשבעת...) היא נרגעה ולרגע קט ראיתי הזדמנות פז להדברות. נפתח לי פתאום צוהר שאיפשר לי להושיט יד ולשלוף את הילדה שלי מעין הסערה.
עם השנים, למדתי שתהליך זה מכונה 'שיום', כלומר, מתן שם לדבר מה שהוא אבסטרקטי לחלוטין. הרי אי אפשר לראות רגש או לחוש אותו בכל אחד מחושינו הפיזיים. לילדים יש קושי גדול להבין דבר מה שלא ניתן לאשרו באחד החושים הפיזיים שלהם. אך אין ספק, שכל אחד מהרגשות שלנו, בא לידי ביטי בתחושות פיזיות ואם נעצור רגע ונחשוב, נוכל לשייך כל רגש למקום פיזי אחר בגוף.
למדתי גם שחלק מהכלים החשובים ביותר, אשר מסייעים רבות למי שסובל.ת מהתפרציות זעם ובכי (כלומר, מחוסר בוויסות רגשי) מורכבים משלושה שלבים עיקריים:
-
הבעת אמפתיה של הגורם התומך ("אני מבין אותך")
-
אישור התחושות הרגשיות ("אתה כועס בגלל ש...וזה מוצדק")
-
ליווי באמצעות דמיון מודרך ("בוא ננסה לדמיין את כעס")
לפני שלמדתי את כל אלו, היה לי צורך למצוא מזור לבתי ומהמקום הזה, צמחו להם באחר צהריים גורלי, היצורים הקטנים כעס, זעם, תסכול ועצב, אשר מהווים את גיבורי המשנה של הספר הראשון אותו הוצאתי לאור, 'הרגשות של אילת'.
